זוארמן נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

1.זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב, ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק).

התובע יליד 7.1.50, וביום 2.4.06 עת רכב על קטנוע השייך לו, נפגע בתאונת דרכים (להלן: התאונה).

אין מחלוקת על אירוע התאונה ועל הכיסוי הביטוחי.

2.כתוצאה מהתאונה סבל התובע משברים בשתי צלעות ובאגן, שהה בתנאי אשפוז עד ליום 7.4.06, ולאחר מכן נזקק לתהליך שיקום והחלמה של מספר חודשים, במהלכם טופל גם בפזיוטרפיה, כשחמישה חודשים לאחר התאונה, התגלה אצלו גידול סרטני והוא החל בטיפולים הקשורים במחלה זו.

הצדדים הסכימו כי פגיעותיו של התובע בתאונה מצריכות בדיקת מומחה בתחום האורטפדי, ומינו לצורך כך את ד"ר יגאל מירובסקי, אשר בדק את התובע ואת החומר הרפואי שהועבר לעיונו, וקבע כי תקופת אי הכושר נמשכה כשלושה חודשים, ובסיומה לא נותרה לתובע כל נכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה.

המומחה התייחס לתלונות התובע הקשורות בשליטה על הסוגרים, ומצא כי מדובר בתלונות הנובעות מתקופת שכיבה ממושכת לה נדרש התובע כתוצאה מהגידול בו לקה.

3.עובר לתאונה היה התובע יבואן ובעליה של חנות נעלים, ועבד בתחום במשך כעשרים שנה.

כתוצאה מהתאונה נעדר התובע מהחנות במשך שלושה חודשים, אפריל – יוני 2006, ונאלץ להעסיק שני עובדים במקומו.

לטענת התובע היעדרותו הרצופה מהחנות הביאה לאובדן לקוחות ולירידה משמעותית בהכנסות, והיא היתה קריטית להתנהלות העסק, משום שאלו החודשים העיקריים בשנה למכירת נעלים, וההפסד שנגרם לו בשל התאונה היה ממשי עד כדי כך שבאוגוסט 2006 הוא נאלץ לסגור את החנות.

התובע טען כי יש לפצותו בגין השכר ששילם לשני העובדים שהחליפו אותו בתקופת אי הכושר, בסך של 12,990 ₪, וכן בגין הפער הניכר בהכנסותיו בהשוואה להכנסות באותם חודשים בשנת 2005, המסתכם בכ- 64,000 ₪ ברוטו.

4.מטעם התובע העידו אורליה מזור ודניס ירקוני, אשר החליפו את התובע בחנות בהיעדרו (ת/1 ו-ת/2).

שני העדים סיפרו כי החנות היתה חנות ייחודית ובה נמכרו נעלי מעצבים בעלות אופי אומנותי, וכיון שהתובע היה הרוח החיה בה ושימש אוזן קשבת ויועץ ללקוחות, הרי שהעדרותו השפיעה עד מאד על הכנסות החנות, אשר הלכו ופחתו עם הזמן, עד כדי כך שירקוני העיד: "אני לא זוכר שראיתי מכירות בתקופה שאני הייתי" (עמוד 8, ראה גם עדותה של אורליה מזור בעמוד 7) .

5.התובע נחקר על הכנסותיו מהחנות, ואישר כי עד אוקטובר 2005 התנהל העסק כחברה בע"מ והוא קיבל שכר של 4,000 ₪ ברוטו בחודש. ממועד זה ואילך, החליט התובע לשנות את צורת עבודתו, הפך לעוסק מורשה ונהג למשוך כספים מחשבון העסק בהתאם לצרכיו, כשבסוף השנה נערכה התחשבנות ובמידת הצורך החזיר כספים.

התובע אישר בחקירתו, כי בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2005 ההכנסות מהחנות הסתכמו ב-36,000 ₪ ברוטו והעסק היה בהפסד, וכן אישר כי גם שנת 2006 כולה היתה שנת הפסד, אם כי הפסד נמוך יותר מאשר בשנה שקדמה לה (עמוד 11).

התובע עומת עם הנתונים המספריים העולים מהמסמכים שצירף, והודה כי ישנם חודשים נוספים בשנה בהם היו לחנות הכנסות גבוהות יותר (כדוגמאת ינואר ואוגוסט 2006), הסביר את הסיבות לכך, ואישר: "העסק שלי מלפני התאונה היה בהפסדים כי סחבתי הפסד משנים קודמות... בחודשים בהם פעלתי כעצמאי העסק היה רווחי אבל באופן כללי העסק הפסיד וסחבתי הפסדים משנים קודמות. אין לי כאן את המסמכים ואם תשאל את רואה החשבון הוא יסביר לך" (עמוד 13).

רואה החשבון לא הובא לעדות, ואף המסמכים שהציג התובע היו מוגבלים לשנים 2005 ו-2006 בלבד.

הנתבעת הציגה חוות דעת שערך רואה חשבון מטעמה, לפיה ע"פ המסמכים שהציג התובע נראית מגמה ברורה להצטמצמות בעסקיו ולירידה במחזור החודשי עוד לפני התאונה וללא קשר אליה (נ/1).